Red Faction II להורדה ולצפיה ישירה

תקציר הפרק הקודם: חברת Volition, הידועה כמפתחת משחקי קרבות החלל האיכותיים Freespace, מוציאה Shooter מגוף ראשון בשם Red Faction. ההבטחה הגדולה של הכותר: מנגנון הרס בשם Geo-Mod, שמאפשר לחסל כל רכיב בסביבה - למוטט מבנים, לפורר חומות, להוריד קירות ולחצוב מנהרות בסלע. Red Faction יוצא ל-PC ול-PS2, ומתגלה כ-FPS חביב ביותר אבל לא מהפכני. מערכת ה-Geo-Mod היא בפוטנציאל אחד הדברים המגניבים שקרו לז`אנר הפעולה בשנים האחרונות, אבל השימוש בה במשחק לא מספק. בנוסף, הסיפור די חלש והשלבים האחרונים נראים כאילו בנו אותם ביומיים האחרונים לפני ה-Deadline להזדהבות המשחק. המשחק מקבל ציונים שסביב ה-80 ונשכח די מהר. Volition מבטיחה לנקום עם משחק המשך. מי זאת ה-Red Faction הזאת משם הסדרה? מחתרת שחורתת על דגלה חופש מעריצים, ונולדה במכרות של מאדים במשחק הראשון, שם ניצל תאגיד Ultor כורים בתנאי עבדות. Red Faction נומרו אונו מתאר את עלילותיו של כורה שנקלע לתחילת המהפכה ומשחק בהמשכה תפקיד ראשי. Red Faction 2 מתרחש כמה שנים מאוחר יותר. המהפכה יוצאה ממאדים לכדור הארץ, בו שולט סופות`, פאשיסט שאת הדמגוגיה המשודרת שלו תוכלו לשמוע בתפריט הראשי של המשחק. כוחותיו של סופות` נאבקים במורדי ה-Red Faction על ליבם של האנשים. וגיבור המשחק? הוא בכלל לא שייך רשמית לאחד משני הצדדים הניצים. שם הדמות שאנחנו משחקים בהמשך הוא אליאס, חייל שנוצר בהנדסה ביולוגית ומומחה לחומרי נפץ. אליאס היה חלק מפרוייקט חייל-העל של סופות`, ונועד להגן על שלטונו מאיומים פנימיים וחיצוניים. אלא שסופות`, פרנואיד כמתבקש ממעמדו כדיקטטור, לא סמך על לגיון חיילי העל האינטליגנטים שיצר. לפי פקודתו חוסלו כמעט כל 2000 חברי הליגיון. אליאס הוא בין הבודדים שהצליחו לחמוק מגורל זה, ויחד איתו חבריו לצוות: המפקד, מולוב (בדיבובו של לאנס הנריקסן), קוויל - צלפית קרת לב, רפטה - בריון שמסתובב עם וולקן אישי, שרייק - פסיכופט שאוהב לנהוג מהר בטנקים ורחפות, וטאנג`יר - חיילת חוד בעלת היכולת להתפוגג ולהיעלם לתוך האוויר הצח. אם התיאור הנ"ל יצר אצלכם את הרושם ש-Red Faction 2 הפך למשחק פעולה טקטי עם יכולת לפקד על צוות חיילים, תמחקו אותו מהר. המשמעות של חמשת חברינו ליחידה, מלבד השתתפותם בעלילה השטחית של המשחק, היא שהם מלווים אותנו בקטעים קבועים מראש של האקשן. מלווים אותנו, אבל נשלטים לגמרי על ידי המחשב. כך, במשימה השניה, בה אנחנו מתקיפים מגדל של אולפן טלוויזיה ממנו משדר סופות` תעמולה במטרה להתנקש ברודן, ניפגש בטאנג`יר בחצי הדרך למעלה, והיא תעזור לנו לנקות כמה חדרים ותפתח בשבילנו כמה מנעולים אלקטרוניים. מאוחר יותר תחפה עלינו קוויל עם רובה הצלפים שלה מבניין סמוך, ובסוף נגיע לגג ונרדוף אחרי סופות` הבורח בעזרת מטוס רחף בשליטתו של שרייק. כשמלווה אותנו חבר צוות זה נעשה בצורה טובה. ראשית, הם מלווים אותנו בלי להיאבד, להיתקע, או לחסום לנו את קו האש, שזה כבר משהו שכמות לא מבוטלת של משחקים לא הצליחו לעשות בהצלחה בהיסטוריה של FPS-ים. גם: מצד אחד הם לא זזים או יורים מהר מדי, כך שאין סכנה שהם יעשו בשבילנו את כל העבודה. מצד שני לא ניתן להרוג אותם (לפחות זה אף פעם לא קרה לי), אז אנחנו לא צריכים לדאוג לתחת שלהם. לא כל-כך טוב בשביל משחק פעולה טקטי, בסדר גמור בשביל משחק פעולה טהור כמו ש-Red Faction 2 מתייג את עצמו. לפעמים מלווים אותנו חיילים בעלי חשיבות משנית יותר, ואז הם בהחלט נהרגים על ימין ועל שמאל אם לא שומרים עליהם. כאשר שרייק, המומחה לרכבים, מופיע, זה סימן שאנחנו עומדים לצאת לאיזו טיסה או דהירה מטורפת. כמו ב-Red Faction, גם בהמשך שיבצו Volition מספר יפה של קטעים שמתרחשים על סיפון כלי רכב. אלא שאם במשחק המקורי שלטנו שליטה מלאה בצוללת, חללית קרב ומשוריין, ברוב קטעי הנהיגה של RF2 נשחק תפקיד פאסיבי יותר - התותחן. שרייק יטוס מסביב לגורדי שחקים - ואנחנו נרסס חיילי אויב מעבר לקירות זכוכית שקופים במקלעים וננעל רקטות על רחפות אויב. שרייק ינהג בטנק מאסיבי - ואנחנו נירה פגזים לכל עבר, מעיפים באוויר נגמ"שים עוינים. הקטעים האלה מאוד מרשימים ויזואלית - רק לראות את היקף ההרס שאתה מחולל עושה טוב בבטן - אבל בעלי משחקיות שטחית. הם גם קלים מדי לרוב. אותה מנטליות ארקיידית פשוטה באה לידי ביטוי גם בקטעי ה-Shooter המסורתיים יותר. כל אחת מ-11 המשימות מורכבת מ-3 עד 6 קטעי משנה קצרים. תשכחו מסביבות מורכבות לחקור. המטרה היא להתקדם. לפעמים כדי להתקדם צריך לנקות את המקום מאויבים. לפעמים פשוט צריך להתקדם כמה שיותר מהר בלי להיפגע יותר מדי, מאחר וזרם האויבים באותה סצנה הוא אינסופי - חיסלת אחד, מופיע לו מחליף בדלת הקרובה. אין התגנבויות, אין לחזור על עקבותיך, ולרוב גם אין דרכים אלטרנטיביות. התוצאה היא קצב מהיר מהצד החיובי, תחושת רדידות מהצד השלילי. אם אתה מת - אתה חוזר להתחלת הקטע הקצר האחרון, לא יותר משתיים-שלוש דקות אחורה לרוב. מערכת שמירה אוטומטית בתחילת כל קטע כזה היא נוחה ולא דורשת התערבות ידנית של השחקן. המשחק דומה לקליפ: מהיר, צבעוני, חותך ממצב למצב. המפתחים דחסו בזה אחר זה קטעי משחקיות מגוונים: קרבות בפיר מדרגות, מרדף על הגג, קטע טיסה, נפילה לתוך מערכת ביוב שורצת רובוטי קמיקזה, קרב ריצה על גשר רכבת. אתה לא מספיק להשתעמם מאזור או צורת משחק לפני שאתה מועבר למשנהו. מצד שני, רצף הסצנות החולפות במהירות מהן בנוי המשחק גורם לכך שלא תוכל לאחוז באף קטע מהותי במבט לאחור. המשחק כולו מרגיש מעט חסר נפח. השליטה לא בעייתית, אם כי הכוונת לא ממש רגישה, בטח לא בסטנדרטים של Timesplitters 2. זו לא ממש בעיה, בגלל שכל עוד הכוונת בערך על האויב, גם אם הוא רחוק, היא נצבעת באדום ואנחנו יכולים לתת אש אפקטיבית. בגלל הלינאריות של מפות המשחק, השימוש בכפתור הקפיצה הוא מינימלי - אין קפיצה מעל גדרות או עיקופים דרך הגג. כפתור הכריעה לרוב יותר שימושי, בעיקר בגלל שהחורים שאנחנו פוערים בקירות בעזרת מערכת ה-Geo-Mod (מנגנון ההרס עליו גאוות המפתחים) לא מספיק גדולים כדי לעבור בהם זקופים - אלא אם אתם מתעקשים לבזבז חומר נפץ על יצירת דלת מכובדת. נשקים, נשקים, נשקים. בהתחשב באופיו האקשני-לכל-אורך-הדרך של המשחק, ובכך שמנוע ההרס שלו מרשים אפילו יותר מהפעם הקודמת בו ראינו אותו, הנשקים הם ליבו ונשמתו של Red Faction 2, וברובם הם עושים עבודה טובה. התחמושת בשפע, כך שאין צורך להגיע לפת לחם ולהשתמש באקדח, שנהנה ממלאי לא מוגבל של כדורים. בקרבות בתוך מבנים, הרובה הדו-קני המשטרתי מספק בהחלט, למרות הקצב המעט איטי שלו. יכולת הירי המשנית של הרובה משתמשת בכדורי זרחן שמציתים את האויב, בתנאי שהוא מספיק קרוב. עוזי כפול, תת-מקלע עתידני ורובה סער מיושן למראה הם הנשקים לקרבות לא מדאיגים, למשל - ציד Drones, רובוטים מרחפים שחמושים במקלע קל. קרבות אינטסיביים יותר דורשים משגר רקטות, מקלע כבד או, הנשק הרב-שימושי ביותר, רובה סער עתידני בעל קצב אש מהיר ומדויק מצד אחד, ויכולת לשגר רקטות מצד שני. בנוסף, הוא גם מסמן את מיקומם של אויבים בריבוע כחול על ה-HUD, אפילו כשהם מאחורי קיר: הדרך המושלמת להוריד קיר ואויב במכה אחת. נשקים מדוייקים כוללים רובה צלפים ומין סוג של לייזר, כואב, עובר דרך קירות, אבל עם קצב אש שהופך אותך למטרה קלה בין יריה ליריה. את ארסנל הנשקים כמעט משלימים הרימונים: רימון רסס רגיל, רימון זרחן, רימון הלם ומוקשים נדבקים שאפשר גם להשליך על אויבים. ראו את האיש רץ בבהלה ומנפנף בידיו! קאבום. ל-AI יש כמה תכונות מוזרות שקשורות לרימונים. כשזורקים רימון, האויבים הקרובים זועקים "רימון" ומתפזרים. עד כאן יפה. רק שלפעמים הם רצים הרחק מהרימון, נתקלים בקיר, ואז פונים חזרה ורצים לעבר הרימון, רק כדי להגיע בדיוק מעליו כשהוא מתפוצץ ומשלח חלקי גוף שונים שלהם לשיוט במרחב. כדי לפצות על הטיפשות הזו, כנראה, אויבים מזהים רימונים גם דרך קירות ורצפות. אתה זורק רימון בחדר ריק, ושומע פתאום צרחות "רימון!" מגיעות מהאויבים שבחדר למטה ומאלו שמחוץ לדלת הנעולה. יופי, בחורים, אתם יכולים לגלות את המצלמה הנסתרת עכשיו... אם מדברים על חיילי ה-AI, הם לא רעים. הם עברו אימון יפה בלזרוק רימונים, ויודעים, ברמה הבסיסית, מה זה מחסה. משעשע לראות אותם צועקים מיני התגרויות, כמו "אני מתכנן לוויה... את זו שלך!" ו"יופי של אימון קליעה במטרה... ואתה המטרה!", ורגע אחרי זה נפגעים מצרור ורצים אחורה תוך תירוץ הנסיגה במשפטים כמו "הי, עומדת להיגמר לי התחמושת!". הקריאות של חיילי אויב מתייחסות לשינויים מרכזיים בעלילה, ויש אפילו כמה קטעים במשחק שאם נתקרב אליהם בזהירות נוכל לשמוע שיחות משעשעות בין חיילי אויב, סגנון NOLF - שלוש נקודות ל-Volition על השקעה בפרטים הקטנים והחשובים. אויבים לא עד כדי כך מתוחכמים - הם יתנהגו בדיוק אותו דבר אם אתם עומדים מולם עם אקדח או עם משגר בקליבר 10 צול - אבל הם גם לא עומדים במקום ומחכים שתפגע בהם. מלבד מגוון חיילים חמושים בכל נשק שקיים במשחק, טכנולוגיה צבאית תאתגר אתכם בצורת תותחים אוטומטיים, רובוטים מרחפים והמעצבנים ביותר, אבל גם המעניינים ביותר, רובוטי קמיקזה: רובוטים צהובים וקטנים בצורת חרגול, שמקפצים להם לכיוונכם ברגע שהם ננעלים עליכם, רק כדי להתפוצץ לכם בפרצוף. הקמיקזים מרוכזים בכמויות בכל מיני מעברים בלתי מאויישים כמו מנהרות ביוב, ואתם תקפצו כשתשמעו את קול ההפעלה המכני שלהם, סימן מוקדם לעדר חרגולים בעל נטיות התאבדותיות שועט לכיוונכם. למרות שהמשחק אפילו יותר ליניארי מקודמו, הוא איכשהו מצליח להשתמש הרבה יותר במערכת ההרס ה-Geo-Mod-ית. עדיין יש חלוקה שרירותית בין קירות שאי אפשר להרוס לכאלה שאפשר: את קיר האבן הזה אפשר, ואת קיר הלבנים ההוא פתאום לא. המשחק מנסה ליידע את השחקן לגבי פוטנציאל החדירות של משטחים מסויימים, בעזרת סדקים למשל, אבל לא תמיד מבצע הבחנה מוצלחת. יותר מאשר ב-Red Faction, המנוע נותן לנו הזדמנות לפעור קירות בלתי צפויים בקצה הלא נכון של חדר, לעשות בור ברצפה ולרדת דרכו במקום להשתמש במדרגות, ואפילו לירות בפלטפורמות גבוהות יותר ולגרום לאנשים שעומדים עליהן ליפול דרך החור שנוצר. תחושת ההרס הכללית יכולה להיות פנטסטית, עם חדרים שמתוכננים במיוחד בשביל להתפרק: זכוכיות מתנפצות, כדים נשברים לרסיסים, רהיטים הופכים לגרוטאות והקירות נהפכים לאכולי מכתשים. שימוש נוסף של ה-Geo-Mod הוא להחביא מיני סודות מאחורי קירות חלשים. איתרתם קיר בצד שנראה קצת רופף? שווה להשחיל בו רקטה או להצמיד אליו מוקש: רוב הסיכויים שיש שם איזה בונוס מאחור, גם אם רק בצורת בריאות או תחמושת. ואחרי שנתתי את השבחים שמגיעים ל-Geo-Mod, מגיעה ההסתייגות: Volition עדיין לא למדו לממש את הפוטנציאל של המנוע שלהם. אפשר לחשוב על המון שימושים יצירתיים ביכולת להרוס כמעט לחלוטין את הסביבה, אבל המפתחים, אם מסיבות טכניות ואם בגלל שזה התנגש להם עם חזון המשחק, לא נותנים לנו לנסות אותם. להפתיע את האויב ממקומות לא צפויים? כמעט ולא תוכלו. לפלס דרך מתחת לאדמה לבונקר שמור שלו? המשחק לגמרי לא בנוי להתחכמות כזו מצד השחקן. למוטט מבנה על כוח האויב שבו? רק במקרה או שניים מתוכננים מראש. ואני בטוח שאפשר לחשוב על עוד שכלולי משחקיות שלא נעשה ניסיון להגשים אותם כאן. מצבי המשחק רב-המשתתפים, שיש שישה מהם, מדגימים קצת יותר מהכיף שאפשר לקבל מסביבות הריסות. אז אחרי שנרדוף אחרי הדיקטטור סופות`, ונגלה שיש עוד איומים לשלום העולם ולחופש האזרחים מלבדו; אחרי שנעבור מגוון סביבות שמעבירות יפה את אווירת החברה הטוטליטארית-טכנולוגית; ואחרי שנהנה מכל ההרס שמסביב וננקום כדבעי בכמה דמויות שעיצבנו אותנו במיוחד בסיפור הלא ממש מתוחכם; אחרי זה נישאר עם Shooter ארקיידי, נראה טוב, נשמע טוב, אבל עובר בין הידיים בלי להשאיר הרבה רושם לטווח ארוך. שזה בסדר, כל עוד לא מצפים ליותר. *הועלה לדוסינט והורדות2.נט* <>