תנו לנו סימן - לני סולומון. הועלהלייזי להורדה ולצפיה ישירה

הועלה על ידי לייזי לבקשת המשתמש חן חנה

סיקור על לני סולומון סגנונו ולהקתו סוקר כבר באלבומים הקודמים שהועלו כאן בשבוע האחרון. הסיקור כעת מתמקד בהרחבה באלבום הנוכחי כפי שסוקר בשעתו באתר חסידיניוז- הנה הסיקור בשלמותו:

הדיסק מאוד מיוחד, ושופע סגנונות מרובים. קל מאוד למצוא את הנישה שלך בדיסק. אם אתה אוהב אלטרנטיבי- יש לך מקום. אם אתה רגיל יותר למוזיקה החסידית ה"מסודרת", יהיו לך שירים מתאימים. ספרדי? גם אתה לא תתאכזב. אין ספק שלני יצר פה משהו שאוגד ומאגד הרבה קצוות במוזיקה החסידית. אחד הדברים שמאוד מושכים את האוזן בדיסק, ולא חשוב איזה דיסק- זה עבודתו של המעבד. מעבד יכול מצד אחד להרים ולרומם שיר, ומצד שני- להשפיל אותו עד עפר. בדיסק העיבודים נכתבו ע"י לני עצמו. בחלק הזה, אני חושב שהדיסק קצת נופל. לא היו הפתעות, לא היו עיבודים מיוחדים. פה היה צריך לשים מישהו אחר, שיותר מתמחה בתחום.

נסקור בקצרה את השירים, כהרגלנו:  שני השירים הראשונים הם שירים מאוד מיוחדים, אבל לא בגלל המוזיקה שעומדת מאחוריהם, אלא דווקא בגלל המילים. השיר הראשון, קצבי וקלאסי למיקום ברצועה ראשונה, "תנו לנו סימן", שיר הנושא של האלבום. המילים הם כדלהלן: "תנו לנו סימן למשיח... מנצפ"ך. הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'... (זכריה ו, יב')". אז הקשר בין משיח לפסוקים המצוטטים –די ברור. מה זה מנצפך- אנחנו גם יודעים (האותיות שיש להם אותיות סופיות), אבל מה הקשר בינהם למשיח??? בשביל השואלים, לני הסביר את הדבר בעטיפת האלבום, תחת הכותרת "תנו לנו סימן- מאחורי הקלעים". רוצים לדעת בדיוק למה? תקנו את האלבום. לדעתי, האקט הזה של "מאחורי הקלעים" מראה עוד פן בייחודיות של הדיסק.

השיר השני, גם הוא מיוחד מאוד במלותיו. הוא יותר עדין ושקט, עם המון טוב טעם. לשיר קוראים "אני יהודי": "שואלים אותי מי אני. אני לא אשכנזי, לא ספרדי, לא תימני, לא צרפתי, לא מרוקאי, לא אמריקאי... אני לא דתי, לא חילוני, לא שמאלני, לא ימני... אני יהודי יהודי יהודי. כל ישראל ערבים זה לזה....". לצערי, אני לא יכול להביא פה את כל השיר, למרות שמתוך כל השירים שלא נלקחו מהמקורות באופן ישיר- את המילים של השיר הזה הכי אהבתי. כמה פשוט, ככה מרגש, ככה אמיתי. כמה שאנחנו צריכים להפנים את מה שהשיר משדר. כמובן, גם לשיר הזה נכתבה פסקה קצרה של "מאחורי הקלעים", רק שמלבד הקדשת השיר לע"נ חזי גולדברג, שנרצח בפיגוע, המסר של השיר ברור וכל מילה מיותרת.

מכאן והלאה, השירים חוזרים לזרם המרכזי של המוזיקה החסידית- שירים שלקוחים ישירות מהמקורות, בלי עריכה. הרצועה השלישית באלבום היא רצועה רגילה של שיר "בינוני"- לא קצבי ולא איטי, שעונה למילים "ונאמר והיה ה' למלך על כל הארץ...". המילים יחזרו על עצמם בשיר השביעי. אחר כך מגיע שיר עם כ"כ הרבה מילים, שלטובת קוראי חסידיניוז, נביא את השיר פה במלואו: "ושמחת בחגך והיית אך שמח". אבל מעבר לציניות, יש פה שיר מאוד נחמד, שבהחלט יתאים להרקדות בחוה"מ פסח סוכות. אח"כ, שיר 6, "לעסוק בדברי תורה". עיבוד מעניין, שווה שמיעה.  השיר השישי איטי, עם הרבה עבודה של סינגלודה, "שאו שערים". השיר השביעי,"ועלו מושיעים בהר ציון", מכניס אותנו לאווירה הרבה יותר קצבית. זה שיר קצבי שאם לא הייתי יודע שהמלחין הוא לני, הייתי מנחש שהשיר חתום על שמו של ישי לפידות. השיר השמיני מוזר קצת, עם ניחוח מאוד מוכר, היצירה המוזקלית מבוססת על המילים של הנביא- "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון...".

השיר התשיעי מזכיר מאוד את הסגנון האלטרנטיבי, "כי מציון תצא תורה". השיר העשירי, שיר איטי "רגיל" במוזיקה החסידית. "וזכרתי את בריתי אברהם...". זה השיר הכי ארוך בדיסק, ואורכו רק 4:46. קצר יחסית לשיר הכי ארוך בדיסק. ברצועה מספר 11 לני מזמין אם את הספרדים שבניכם להצטרף. יאללה כפים לצלילי "ידיד נפש". שיר 12 הוא שיר בשביל ציבור "המקפצים"- "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". אחרי שלוש פעמים ששמעתי את השיר הוא לא יצא לי מהראש. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם. השיר האחרון בדיסק, "ובחרת בחיים", הוא שיר קצבי קלאסי, דומה מאוד לסטייל של "בעיתה אחישנה". שיר חזק שמחזיר את החשק לאיזה מצווה טאנץ.

ההשקעה ניכרת בדיסק מהשניה הראשונה. זה מתחיל בדברים הקטנים -עטיפת הדיסק (שאגב- היא מאוד לטעמי. לדעתי- היא אחת היפות), וממשיך באיכות ההקלטה, במוזיקה ובעצם- במה לא. אבל למרות כל זאת, קשה לי לצפות שאחד מהשירים יכנס לתודעתנו, וייחשב ל"להיט". הדיסק בהחלט נחמד כשהוא מתנגן לו לאיטו ברקע, אבל אין לו את הכח המספיק שיהפוך אותו מ"עוד דיסק" לדיסק מוביל. אני מאמין, שזוהי ממש לא המילה האחרונה של לני, ושיהיה לו עוד המון מה להוסיף ולחדש בתחום שכ"כ אהוב עלינו.

                                                                                  סיקר: יונתן כץ.