תקומה - פרק 20: הכותל וההר - יחסי חילונים ודתיים 1948-1993 להורדה ולצפיה ישירה

מדינת ישראל נותנת כיום חופש דת לכל הקהילות הדתיות בארץ, גם בחוקיה וגם הלכה למעשה. כל קהילה שהוכרה על ידי המדינה נהנית מאוטונומיה על ענייני הנישואין, הקבורה והגירושין של חבריה.

בתוך הציבור היהודי ישנם מתחים דתיים בעיקר בין חרדים וחילונים. חוק שירות ביטחון מחיל חובת גיוס על כל הישראלים בגיל המתאים, אך פוטר ממנה ערבים ונשים דתיות. בנוסף, בציבור הדתי בכלל והחרדי בפרט ישנו נוהג שגברים מקדישים את ראשית חייהם הבוגרים ללימודים תורניים במסגרת ישיבתית. המדינה מאפשרת להם לדחות את שירותם הצבאי בצה"ל, מדי שנה בשנה, עד סיום לימודיהם. הסדר זה מביא לכך שרוב מקבלי הדחייה משרתים זמן מועט בהרבה מאלו שאינם דוחים את שירותם, ויש רבים שאינם משרתים כלל. מלבד הרצון להשקיע רק בלימוד התורה, רואים ראשי הישיבות החרדיות צורך בדחיית השירות, כדי להגן על ציבור תלמידיהם מלהיחשף להשפעות הסביבה החילונית של צה"ל. במשך השנים הנהגת הציבור הדתי העלתה פעמים רבות תלונות על בעיות שנגרמות לחיילים הדתיים במהלך השירות בצה"ל, בעיקר בעניינים הנוגעים לשירות משותף עם בנות ולשמירת כשרות ושבת.

במשך שנים, מספר האנשים אשר מקבלים פטור משירות חובה גדל להיות 10% מכלל המתגייסים הפוטנציאלי. נטל השירות הצבאי מוטל בעיקר על הציבור החילוני והדתי-הלאומי בישראל, ומצב זה מוליד קריאות רבות לגיוס החרדים לשם שוויון בנטל. אחד מטיעוני הנגד של הסקטור החרדי הוא שרק בזכות לימוד התורה, הקב"ה מאפשר ליהודים לשרוד בסביבה העוינת.

נכון ל-2013 המפלגות החרדיות בכנסת הן: ש"ס עם אחד עשר חברי כנסת המייצגת את הזרם החרדי-ספרדי, ויהדות התורה עם שבעה חברי כנסת משתי תנועות: אגודת ישראל המייצגת את הזרם החסידי, וגדל התורה המייצגת את הזרם הליטאי.

מתחים קבועים גם קיימים בין הציבור האורתודוקסי, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית. בישראל הציבור האורתודוקסי גדול ומבוסס יותר מהתנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות ומוסדות הדת הממלכתיים הם על טהרת האורתודוקסיה. עם זאת, מכוח פסיקות בתי המשפט, גם התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות נהנות מהכרה רשמית במעשיהן, לרבות גיורים וסמיכות לרבנות, אך למעט נישואין וגירושין הנערכים בישראל, שהסמכות הבלעדים לרישומם נתונה לפי חוק לרבנות הראשית לישראל. בנוסף, קיום טקסים דתיים שאינם אורתודוקסים ברחבת הכותל המערבי הוביל להפגנות נגדם.

במקביל, דתיים רבים טוענים שחרף תרומתם למדינה ורצונם להשתלב בה הם סובלים מכפיה חילונית ורדיפה מצד מוסדות המדינה ובהם הצבא והמשטרה, ומצד אמצעי התקשורת. לטענה זו, הרדיפה מודגמת, בין השאר, ביחס עוין מצד מערכת המשפט, באפליית חיילים דתיים ובענישתם בחומרה על הקפדתם על מצוות דתם, כגון במקרה של סירוב להיות נוכח במופע זמר בו שרות חיילות. על פי טענות אלה, הציבור החילוני שטוף בסטיגמות ובדעות שליליות על הדתיים בכלל והחרדים בפרט - דבר שמגביר את התחושה בקרב דתיים שהם חיים, כבימי אבותיהם, כמיעוט קטן ומסוגר בתוך מדינה מנוכרת ועויינת.