תמוז - הפצצת הכור העיראקי להורדה ולצפיה ישירה

מבצע אןפרה,הידוע גם כמבצע תמוז, הוא מבצע הפצצת הכור הגרעיני העיראקי תמוז  (אוסיראק) ב-7 ביוני 1981 על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. התקיפה בוצעה על ידי רביעיית מטוסי F16 מטייסת 117 ("טייסת הסילון הראשונה"), רביעייה נוספת של מטוסי F-16 מטייסת 110 ("טייסת אבירי הצפון") ומבנה של שישה מטוסי F-15 לחיפוי, שהמריאו מבסיס חיל-האוויר "עציון" וטסו 1,100 ק"מ מעל ערב הסעודית.

המטוסים המריאו משדה התעופה עציון ביום א', 7 ביוני 1981 (ערב חג השבועות), בשעה 16:00. הטיסה אל היעד נעשתה בדממת אלחוט, עם מכ"מים כבויים ובגובה נמוך של כ-300 רגל, כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. הנתיב שאורכו 1,100 קילומטרים עבר בצפון ערב הסעודית ועקף את ירדן מדרום.

חוסיין, מלך ירדן,  ששהה בעקבה, הבחין במטוסים לאחר ההמראה ודיווח על כך לאנשיו אך לא ידוע אם התרעה זו הועברה גם לסעודים או לעיראקים. לנוכח הסיכון שבהזנקת מטוסי ירוט עיראקיים שתשבש את התקיפה צורפו לשמיניית מטוסי ה-F-16, שלושה זוגות של מטוסי F-15 שחיפו עליהם (זוג F15 מפטרל מדרום לנתיב הטיסה, זוג נוסף מאבטח מצפון לנתיב וזוג שלישי שתפקידו לשמש מטריית הגנה אוירית מפני מיגים שימריאו מהבסיסים סביב בגדד. זוג F15 נוסף טס מעט מאחורי הכוח על מנת לשמש תחנת ממסר בין מבני התקיפה ובונקר הפיקוד) מפני תקיפת מטוסי ירוט, וצויד במשדרי לוחצה אלקטרונית כדי לשבש את המכ"ם של סוללות טילי נ"מ העיראקיות.

מעל במדבריות בדרכם אל היעד בצפונה של ערב הסעודית הטילו המטוסים מיכלי דלק נתיקים שנתרוקנו מדלק במטרה להפחית גרר. בשל דממת האלחוט לא יכלו הטייסים לתאם את הטלת המכלים והם הוטלו באופן מפוזר לאורך נתיב ההתקדמות. כתוצאה מהטלת הנתיקים עלתה מהירות המטוסים לכ-450 קשר. משהתקרבו המטוסים הישראלים ליעד, פרץ מוביל המבנים לקשר והזהיר מפני אנטנות ועמודים. לאחר מכן פקד על הטייסים להגביר עוצמת מנוע למרבית (ללא מבער) ולנסוק לקראת צלילת הפצצה. בסמוך לשעה 17:30 (לקראת שקיעת השמש), נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל ביצעו תמרון גלגול לפי תרגולת ההפצצה שהותאמה לחדירת כיפת הכור והפציצו את הכור בזווית של 35 מעלות. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות סימן 84 במשקל טון כל אחת, סך הכל 16 טון פצצות. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור והרסו אותו כליל. שבעה מתוך שמונת הטייסים פגעו במטרותיהם,‏ תוך שימוש בפצצות "שימוש כללי" קונבנציונליות (בלתי מונחות), בניגוד להערכות רבות שפורסמו בעולם אחרי כן, לפיהן רק חימוש מונחה מדוייק יכול היה להגיע לתוצאות אלו. לאחר כל יעף הפצצה ביצעו המטוסים תמרון חמיקה מטיל שעלול היה להיות משוגר לעברם וכן שחררו נורים להטעיית טילים. בשלב זה החשש מפני מטוסי ירוט עיראקיים שישבשו את התקיפה התבדה, גם טילי קרקע אוויר לא נורו לעבר המטוסים התוקפים לאורך כל התקיפה. ירי הנ"מ היה דליל ולא איים באופן ממשי על המטוסים.

הטיסה חזרה לישראל נערכה בגובה רב וחסכוני בדלק ובמהירות גבוהה. כל המטוסים שבו בשלום לבסיס עציון לאחר כשלוש שעות. המטוסים נבדקו על ידי צוותי הקרקע לאיתור פגיעות נ"מ. משלא נמצאו פגיעות, תודלקו המטוסים והטייסים שתקפו המריאו ממנו שוב לבסיסי האם של הטייסות. עשרה חיילים עיראקים ששהו בכור נהרגו, וכן נהרג יועץ צרפתי ששהה באותה עת במתקן הסמוך לכור.

מלבד 14 המטוסים שטסו אל היעד (שמונה F-16 ושישה F-15)‏‏, השתתפו במבצע כ-60 כלי טיס נוספים ובהם מטוסי גיבוי, מסוקים בכוננות לחילוץ טייסים נוטשים, מטוסי בקרה מסוג E-2 הוקאיי ועוד.