סגל חסר להורדה ולצפיה ישירה

כמה ימים אחרי ה-7.10 הבינו שחקני ״שועלי כפר עזה״ שכדורגל הוא התרופה: רק הרדיפה אחר הכדור תשמור עליהם, גם אם רק ל-90 דקות. אנשי כפר עזה פונו לשפיים, ושם, בתוך האבל וההלם, אחד הדברים הראשונים שצעירי הקיבוץ ששרדו עשו היה לשחק כדורגל. בלי הנעליים שנשארו בבתים השרופים מהם נמלטו, וללא חבריהם שנרצחו, הם ירדו אל המגרש. מאז, בערך פעם בשבועיים, שועלי כפר עזה פגשו למשחק את כל מי שמוכן לשחק נגדם. קיבוצים אחרים, חברות הייטק, ותיקי מכבי ת"א, קבוצת ניצולי הנובה או נבחרת נמל אשדוד. העיקר לשמור על הביחד, כי כמו שאומר ינאי המאמן: ״הכדורגל זה המקום היחיד שמאפשר לשחרר רסן ולצרוח את הכאב״. בקיץ 2024 ניסו חברי הקיבוצים האחרים בעוטף לארגן מחדש את הטורניר, אבל בכפר עזה סירבו. הם לא רצו לשתף פעולה ״עד שכולם חוזרים״. אבל במרץ 2025 הצביעו שחקני הקבוצה לחזור לשחק בטורניר, ועם כל הכאב והאובדן הם התייצבו על המגרש עם מטרה אחת: לזכות שוב באליפות. במשך שישה שבועות הם שיחקו כדורגל - למען אלה שעדיין חטופים, למען אלה שנרצחו אבל בעיקר למענם: לחזור ולהיות ביחד עוד פעם אחת, לתת הכל במקום בו יש חוקים ברורים, יש כדור ושופט ולרגע אחד אתה יכול להרגיש שאתה האדם שהיית וכל הקיבוץ עומד שם איתך.