רי'צרד טאקר & קבלת שבת להורדה ולצפיה ישירה

נדיר ובלעדי לאתר דוסינט !

טאקר נולד כראובן טיקר בברוקלין, ניו יורק למשפחה יהודית דתית. בגיל צעיר בלט כשרונו המוזיקלי, והוא החל לשיר כאלט במקהלת בית הכנסת שליוותה את החזן שמואל וויזר במנהטן. החזן וויזר היה למורו ורבו בחזנות. בתיכון הצטיין באתלטיקה, ושילב בין הספורט לשירה. מגיל 14 ועד גיל 18 מיעט בשירה בעקבות חילוף קולו. קצת לפני גיל 18 חזר לשיר במקהלת בית הכנסת, הפעם במקהלה שליוותה את החזן המפורסם יוסף רוזנבלט, ואף השתתף בהקלטות של רוזנבלט. בגיל 22 התקבל כחזן בעצמו בבית כנסת בניו יורק וכיהן בשנים הבאות בכמה בתי כנסת (כטמפל עמנואל בניו ג'רזי, טמפל עדת ישראל בברונקס).

בשנת 1936 נשא לאישה את שרה פרלמוטר, בת למשפחה שהייתה בעלת אולם אירועים כשר בלואר איסט סייד של מנהטן. באותו זמן, אחיה הגדול של שרה, יעקב, שהיה כנר ג'אז וטנור לירי, נכנס לתחום השירה הקלאסית, התפרסם כ"כוכב" ברדיו הלאומי, והתכונן לקראת קריירה אופראית. בשנת 1941 לאחר אודישן מרשים, התקבל יעקב פרלמוטר למטרופוליטן אופרה, ומאז התפרסם בשם יאן פירס. באותו זמן התגוררו הזוג טאקר אצל משפחת פרלמוטר, וראובן ניסה את מזלו בעסק של מצעי משי, בשילוב עם משרת החזן. על אף שלא האמין בהצלחת גיסו באופרה, ואף ניסה לצנן את שאיפותיו (מה שבהמשך הביא לסכסוך בין הגיסים ומשפחותיהם), היה ליאן פירס תפקיד בסלילת הדרך של טאקר לאופרה, בהציגו לפני המנצח והמלחין היהודי זאבל זילברטס. זילברטס אימן והכשיר את טאקר, והציג אותו לפני הטנור פאול אלטהאוס מהמטרופוליטן, שהחל להכשיר אותו והיה למורו היחיד. בתקופה זו שילב בין משרתו בבית הכנסת לבין הכנה אינטנסיבית לקראת קריירה באופרה. בשנת 1941, ברגע נדיר בו התעלם מעצת מורו, פנה לאודישן במטרופוליטן, אך לא הצליח להותיר רושם מיוחד. הציעו לו תפקיד קטן באופרה אביר הוורד וכמה תפקידים כ"זמר כיסוי". טאקר, בקורטוב חוצפה, סירב להצעה זו, ואמר כי יכנס לבית האופרה רק מהדלת הראשית, ולא בכניסה צדדית. טאקר חתם על חוזה הופעות בתוכניות רדיו, ובשנת 1943 קיבל משרת חזן יוקרתית ב"במרכז היהודי של ברוקלין", שם החל שיתוף הפעולה הפורה עם המלחין והמפיק המוזיקלי שלום סקונדה, ששיתף אותו בהפקות יהודיות וכתב עבור טאקר לחנים ליטורגיים. בסופו של דבר, הוזמן לאודישן נוסף במטרופוליטן לאחר שהמנהל המוזיקלי של בית האופרה, אדוארד ג'ונסון, הגיע לשמוע את טאקר בבית הכנסת. לאחר האודישן, שעלה יפה הפעם, הוחתם טאקר על חוזה, והופיע בהופעת בכורה, מהמוצלחות שידע המטרופוליטן, באופרה לה ג'וקונדה מאת אמילקארה פונקיילי. היה זה פתיח מוצלח לקריירה בת 30 שנים, בהן היה טאקר לאחד מגדולי הטנורים באמריקה.
הצלחתו הגדולה, והקריירה האינטנסיבית באופרה, הביאה את טאקר לעזוב את בית הכנסת בו כיהן כחזן קבוע, אך הוא המשיך כל השנים להתפלל בימים הנוראים ובחגים בבתי כנסת שונים. טאקר ידע איך לשלב טכניקות משירת אופרה לחזנות, אך לא פגם בטעמה האותנטי היהודי של החזנות. נאמר בשמו כי גם לביצוע האופרה וגם החזנות "נחוצים דם ואומץ". אמנם נהג לשיר כנער וחזן צעיר, בבר מצוות ובחתונות יהודיות, אך גם כשהיה כבר לכוכב אופרה עולמי, לא התבייש לערוך טקס חופה, כמובן במגבלות הזמן שאפשרה הקריירה. טאקר תרם את קולו למטרות יהודיות, כך למשל בסיור שעשה בסייגון בזמן מלחמת וייטנאם, ערך את הסדר לחיילים יהודיים.‏‏[1] טאקר הקליט מספר תקליטי חזנות, שירי יידיש ואף שירים עבריים בהפקתו ובליווי תזמורת בניצוחו של שלום סקונדה. סקונדה אף כתב 2 קנטטות על נושאים יהודיים, וטאקר היה הסולן בהן כאשר בוצעו ושודרו ברדיו. גם המלחין מארוין דוד לוי כתב בשנת 1973 עבור טאקר אורטוריה ארוכה על "מצדה", אך הוא לא הספיק לבצע אותה.